כשאתם רואים תמונות, פוסטרים, פרסומות וכדומה, של ניו זילנד, אפילו כשאתם רואים את צילומי הנוף של הסרט “שר הטבעות”, אתם רואים את החוף המערבי של ניו זילנד – כאן אנחנו נמצאים עכשיו.

הנוף מסביב ממש מרתק, יש כאן הכל – אוקיאנוס עם איים ובעלי חיים שונים, נהרות, נחלים, הרים, צמחייה עשירה ומה לא, אל תנסו להשוות את זה לשום דבר, כי פשוט אין נוף כזה במקום אחר.

י

י

י

י

י

כבר שלושה ימים שאנחנו מטיילים כאן, האיזור ידוע גם באפשרויות הרבות שהוא מספק למחפשי הריגושים וגם אנחנו ניסינו משהו, באחד המקומות הגענו לגשר תלוי, הארוך ביותר בניו זילנד, חצינו את הגשר וערכנו טיול קצר באיזור שהיה פעם מכרה זהב והיום הוא שמורת טבע עם שאריות מהתקופה ההיא, ראינו מחילה של מחפשי זהב, כלי עבודה מהתקופה ההיא והלכנו לאורך נחל שבזמן גשם ושלג חזק הוא מתרומם כעשרים מטר מעל הקו בו אנחנו ראינו אותו (כבר פעמיים הוא “לקח” את הגשר איתו) לסיום, חצינו את הנהר בחזרה על גבי מתקן מעין אומגה שנשא אותנו במהירות עצומה מעל הנהר, יש כאן תמונה אחת לדוגמה ובאלבומי התמונות יש את כל הסידרה וגם סרט קצר המנציח את ההגעה לצד השני.

י

י

למחרת, ה- 11/3/03, הגענו לעיר ווסטפורט, זו אמורה להיות עיר נמל גדולה אבל בפועל נראה המקום די קטן וללא אטרקציות מיוחדות. קצת דרומה לעיר ראינו לראשונה את ציפור הקיוי ומאד התרגשנו… באותו מקום גם ישנה מושבה של כלבי ים ולאחר כעשר דקות של הליכה הגענו לנקודת תצפית עליהם ונהננו מאד לראותם. צילמנו גם כמה תמונות ואם תסתכלו בהן היטב, בטוח שגם אתם תצליחו לראות בהן כמה כלבי ים למרות שלא מדובר בצילומים מקצועיים של ממש.

י

י

י

י

כעשרים ק”מ צפונה לעיר, מצאנו מקום מדהים ביפיו והחלטנו להשאר שם לחניית לילה, המקום הוא על שפת נהר עם הרים גבוהים וירוקים בצד אחד וים בצד השני, פשוט לשבת ולהסתכל על הנוף הזה – יותר מזה לא צריך הרבה.

היום (12/3/03) המשכנו צפונה כמעט עד סוף הכביש, למעשה היינו רחוקים מרחק קצר ביותר בקו אוירי, מהעיר קולינגווד, בה היינו לפני כמה ימים, רק שאין כביש המחבר את שני המקומות אלא רק מסלול הליכה מפורסם מאד – היפי שמו, המקשר בין שני המקומות ואשר ההליכה בו נמשכת כארבעה ימים. באיזור הזה יש מעט מאד ישובים והרבה ירק, עצרנו בכמה מקומות יפים בדרך וחזרנו דרומה. לאחר שחלפנו על פני ווסטפורט התחיל הנוף להשתנות כאשר החוף נעשה סלעי ומפורץ יותר, גם גלי האוקינוס נעשו גבוהים יותר ומהמקום בו אנו שוהים כרגע ניתן לשמוע אותם ברקע כל הזמן.

י

י

י

י

לאחר כשלושה שבועות כאן, ניתן לומר שנכנסנו כבר לשגרת חיים, קמים כל בוקר מוקדם, אוכלים משהו, משקיעים כשעה בלימודים ויוצאים למסלול שתיכננו למפרע יום או יומיים קודם, בכל יום אנחנו מתקדמים כמאתיים ק”מ, רואים הרבה נוף, עושים דבר או שניים מעניינים ונותנים לדברים “לזרום” בסך הכל כולנו נהנים ומרגישים מצויין.

הקליטה של הטלפון הסלולרי באיזור זה כמעט לא קיימת ולכן יהיה לכם קשה להשיג אותנו. מאותה סיבה יוצא לנו להתחבר לאינטרנט רק אחת לכמה ימים ורק אז אנחנו מקבלים ושולחים דאר אלקטרוני, בכל מקרה, אנחנו (במיוחד הילדים) מאד שמחים לכל מייל שמגיע ועונים לכל אחד – כך שיש לכם יותר מסיבה אחת לכתוב לנו.