ביום חמישי, ה- 20/3 יצאנו מארוטאון (יש באלבום את התמונות שהבטחנו מהדיווח הקודם…) אל עיר הפעילויות קווינסטאון. מדובר במרכז של פעילויות מכל הסוגים, החל בבאנג’י, דרך מצנחים מסוגים שונים, שיט בכל מיני סירות, ועוד סוגים רבים ומשונים של פעילויות שמטרתן לבדוק את מצב הלב של המשתתף בהן. אנחנו הסתפקנו בלראות את הדברים והחלטנו להשתתף בפעילויות דומות אך עם יותר הכוונה לילדים, נאמר לנו שנוכל למצוא דברים כאלו בהמשך המסע.

י

י

י

י

מקווינסטאון יצאנו ונסענו כמאה וחמישים ק”מ לכיוון “ארץ הפיורדים”. הדרך עברה באיזורים חקלאיים גדולים מאד עם שטחי מרעה והמון כבשים ובקר. קצת לפני הפיורד המפורסם של מילפורד עצרנו לחניית לילה על שפת אגם גדול ויפה.

ביום שישי, ה- 21/3, הגענו לפיורד מילפורד ועלינו על ספינה להפלגה של כמה שעות בפיורד זה. המקום פשוט מדהים, קירות של סלעים מתרוממים בקו כמעט ישר משני צידי הספינה לגובה של מאות מטרים, מים זורמים בזרמים דקים ובמפלי ענק מקירות הקניונים היישר לתוך האוקינוס, צמחיה מגיעה עד קו המים, בקיצור, כנראה שבמילים ותמונות יהיה קשה להסביר את היופי הזה וגם אתם תצטרכו להגיע לכאן כדי לראות.

תוך כדי השייט שמענו הסברים על המקום ובין היתר נאמר לנו שבאיזור זה יורדים כ- 8000 מ”מ גשם בשנה (אנחנו היינו שם ביום שמש ושמיים בהירים…), כמות שמייצרת מפלי ענק היורדים מגובה של יותר ממאה מטר, נכנסנו קרוב מאד לאחד המפלים האלו, ראינו כלבי ים וצילמנו המון.

י

י

למחרת המשכנו לעיירה קטנה בשם טי-אנאה, הנמצאת על שפת האגם. העיירה מהווה מוקד להרבה מטיילים משום שהיא נמצאת במרכז מסלולי הליכה בטרקים מאד מפורסמים, העיירה עצמה ציורית מאד ויש בה המון תיירים, בעיקר צעירים. מעיירה זו יצאנו לכמה שעות של שייט ועשינו סיור תת קרקעי בתוך מעיין הנובע למרגלות האגם. הסיבה המרכזית לסיור היא תולעים זוהרות הנמצאות בתוך המערה ומאירות כמו כוכבים את תקרתה, אנחנו מאד התרשמנו מהן אבל בעיקר התרשמנו מכמויות המים העצומות שזרמו בתוך המערה בזרם חזק ומפלים כאשר אנחנו הולכים לידם ולמעשה נמצאים בתוך מקור המעיין. בגלל הגבלות של הסיור לא יכלנו לצלם בתוך המערות ולכן יש לנו רק תמונה אחת של הכניסה אליהן, נסו לדמיין ממנה את שהיה בפנים

י

י

י

י

י

ביום ראשון, ה- 23/3, עזבנו את אזור הפיורדים ויצאנו דרומה על כביש המסומן כ”כביש הנוף של דרום ניו זילנד”, הכביש אכן עובר בנוף יפה מאד, הצבע הירוק נראה מכל עבר, יש נהרות, גשרים, עיירות עתיקות ובהמשך הגענו לשפת האוקיאנוס בדרום האי ועצרנו לחניית לילה בעיירה קטנה וציורית בשם קולאק ביי.

ביום שני המשכנו לאורך הדרך היפה, שעברה קרוב לאוקיאנוס בין ישובים חקלאיים לכפרי דייגים, והגענו לאינברקרגיל, היא העיר הגדולה הדרומית ביותר בניו זילנד ואחת מהערים הדרומיות ביותר בעולם. העיר, כמו כל עיר גדולה, מציעה שרותים וחנויות מכל סוג, אנחנו עשינו בה הפסקה קלה להתארגנות והתמקמנו בקמפינג קרוב לעיר לקראת הסיור שנעשה בה ובסביבתה בימים הבאים.