לקראת הצהרים הגענו לעיירה קטנה בשם הוט ווטר ביץ’, שבמפרץ שלה יש נביעות של מים רותחים מתחת לחול, צריך להגיע בשעות השפל ולחפור. אנחנו הגענו בסוף השפל והספקנו להרגיש רק קצת מהמים החמים, אבל נהננו מהחוף היפה ומהרחצה בים.

י

י

י

בהמשך, נסענו לאורך החופים היפים ונהננו מהנוף, כך גם עשינו למחרת, תוך שאנו מגיעים לקצהו הצפוני של חצי האי קורומנדל ויורדים דרומה לאורך צידו המערבי.

י

י

י

י

י

בשבת בלילה ערכנו נסיעת לילה לרוחב האי הצפוני לכיוון החוף המערבי ועצרנו לחניית לילה באמצע הדרך.

ביום ראשון, ה- 20/4, הגענו לעיר המילטון. די מהר הבחנו במשהו מוזר בעיר ולאחר שערכנו ברור קצר, הסתבר שזהו יום מיוחד בחג האיסטר, יום בו כל העסקים סגורים ואין כמעט פעילות מסחרית. למזלנו מצאנו כמה משטחי גלישה טובים בגנים הבוטניים של העיר והבנים גלשו קצת עם המאונטיין בורד ולאחר מכן מצאנו מרכז פעילות לילדים שהיה פתוח ובו בילינו עד הצהרים במשחקים ומתקנים נחמדים.

י

י

י

משם המשכנו מערבה לעיירה בשם רגלן, המהווה מוקד משיכה לגולשי גלים מכל העולם עקב המצאות חופי גלישה וגלים שלא מוצאים במקומות אחרים. נסענו לחוף המפורסם ביותר – מאנו ביי ולמרות שהים היה די שקט יכלנו לראות שם כמה גולשים

י

י

י

י

י

משם המשכנו מערבה בדרך עפר לאורך המצוק דרומה בנוף עוצר נשימה של מצוקים, מפרצים ואוקיאנוס, לקראת הערב עצרנו באחד המפרצים היפים לחניית לילה כאשר ביחד איתנו היו שם עוד כמה גולשים שגלשו עד שהיה חשוך לגמרי. בלילה עשינו מדורה קטנה על החוף ואח”כ הלכנו לישון.

י

י

י

י

י

ביום שני, ה- 21/4, המשכנו בדרך העפר והגענו למפל יפה בשם ברידל ווייל (הינומת הכלה), המפל יורד מגובה של כ- 55 מטרים לתוך בריכה גדולה ואנחנו עשינו טיול מראש המפל עד למטה, כאשר למטה אופק לא יכל להתאפק, נכנס למים הקפואים ושחה אל מתחת למפל.

י

י

י

י

י

י

י

י

משם המשכנו דרומה לאיזור מפרץ קפיאה, שהוא איזור יפה מאד של מים שקטים בתוך מפרץ סגור, עם חוות וישובים קטנים הרחוקים מהמולת המרכזים העירוניים.

י

י

י

י

י

ביום שלישי, ה- 22/4, יצאנו מהאזור היפה הזה וחזרנו אל הכביש הראשי. הגענו לעיירה טה קואיטי המתפארת באלופי גזיזת הצאן שיצאו ממנה והקימה לכבודם פסל ענק של גוזז צאן.

י

י

י

י

י

י

י

י

משם המשכנו דרומה וחזרנו אל החוף, שם גם עצרנו לחנייה.

למחרת, הגענו אל העיר ניו פלימות ולאחר התארגנות קצרה הלכנו להתרחץ בפרק המים של העיר, שהיה ברמה גבוהה מאד, עם מגלשות ענק ומתקנים רבים בבריכות מחוממות.

י

י

י

י

ביום חמישי, ה- 24/4, המשכנו דרומה והגענו לחוף היפה של קפיטי קוסט. זהו חוף חולי עם אי ארוך מולו, מה שגורם לכך שהים יהיה שקט ולאור זאת הפך איזור זה למרכז בילוי לתושבי וולינגטון והסביבה.

אחד האתרים המעניינים באיזור הוא מוזיאון מכוניות גדול המכיל בין היתר כלי רכב מהעתיקים ביותר בניו זילנד וכלים מעניינים מאד מסוגים רבים ומגוונים. במשך כשעתיים הסתובבנו בין המכוניות שם ומאד נהננו.

י

י

י

ביום שישי, ה- 25/4, הגענו לוולינגטון שם חיכתה לנו מעבורת בצהרים למעבר אל האי הדרומי. עד לעליה למעבורת הלכנו למרכז פעילות מעניין בשם קפיטל אי, שם יש עשרות מוצגים והפעלות בתחומי מדע שונים ונהננו לראות וללמוד על חשמל, חומרים כימיים שונים, ועוד.

לסיום הביקור באי הצפוני עלינו עם רכבת כבלים מיושנת אל נקודת תצפית מעל העיר ולאחר מכן נסענו אל המעבורת.

י

י

י

י

הפעם היתה זו אוניה גדולה יותר והיו בה שפע של פעילויות כמו חדר משחקים לילדים, כמה חדרי וידאו, משחקי מחשב, חדר לעבודה עם מחשבים אישיים וכמובן מסעדות ואוכל. נגה ניצלה את חדר הילדים וישנה כמעט כל ההפלגה, הבנים שיחקו במחשב וראו סרטים וההורים נמנמו ושמרו על הסדר… בשעות אחר הצהרים הגענו לאי הדרומי – לפיקטון, ומיד יצאנו בנסיעה מערבה לכיוון הפיורדים הקרובים לעיר.

י

י

י

י

י

י

ביום שבת, ה- 26/4, טיילנו בין המפרצים היפיפיים שבפיורדים שבין פיקטון לנלסון, המקום שקט לגמרי, עם הרים ירוקים סביב וים עם אינספור מפרצים. גם איזור זה מתחיל להיות פופולרי וגם כאן ניתן היה להבחין בהרבה שטחים למכירה ומעט חופים ציבוריים, למרות זאת מצאנו לנו מקומות יפים מאד לבלות בהם את היום.

י

י

י

י

י

יום ראשון, ה- 27/4/2003, הוא היום האחרון לטיול בקראוון. כולנו מתרגשים מאד ומתקדמים לכיוון נלסון ברגשות מעורבים של שמחה ועצב עם סגירת המעגל. כל פעילות שמתקיימת (שינה, ארוחת בוקר, מקלחת וכו’) זוכה מיד לתואר “ה… האחרונה בטיול” ואנחנו מתעדים אותה בתמונות ובוידאו. הקטע האחרון של הטיול עובר ליד נחל יפה בשם פילורוס ואנחנו עוצרים ליד גשר מעליו ויוצאים לטיול (“אחרון”) בנחל הנחמד.

י

י

י

י

ממש לפני ההגעה לנלסון אנחנו עוצרים לארוחת צהרים על שפת הים במפרץ יפה כאשר מרחוק ניתן להבחין בפרק אבל טסמן בו התחלנו את הטיול לפני כחודשיים.

לאחר הארוחה אנחנו ממשיכים ומגיעים לנלסון. עוד מעגל נסגר.

כאן אנחנו מתארגנים בבית של חברים, פורקים את הציוד מהקראוון ומכינים אותו לקראת החזרתו בעוד יומיים.

The post מזרח, מערב האי הצפוני, וחזרה לאי הדרומי appeared first on Mushkat.

לאחר התארגנות קצרה בעיר ואיסוף מידע על המתרחש בה, החלטנו להשאר בה יום נוסף ועד הערב הסתובבנו ברחובות העיר ואינו כיצד נראית בירת ניו-זילנד.

י

י

י

למחרת נכנסנו למוזיאון הלאומי טה-פפה, ושהינו שם כמעט כל היום בין האולמות השונים. ראינו שם מדור ענק שהראה כיצד עשו את הסרט “שר הטבעות”, שצולם בניו זילנד, השתעשנו בסימולטורים שונים ברוח הניו זילנדית, ראינו תצוגות מרשימות מאד על ההסטוריה, בעלי החיים, הגיאולוגיה והתרבות של ניו זילנד ויכלנו להשאר שם עוד כמה שעות אם היה לנו כח. בשעות הערב יצאנו מהעיר והתחלנו לנוע צפונה.

י

י

י

י

במהלך יום שבת, ה- 12/4, התקדמנו כמה מאות ק”מ בנוף של גבעות ירוקות ובקר, לכיוון החוף המזרחי. בשעות אחר הצהרים הגענו לעיירה נאפייר שעל שפת האוקינוס, עיירה זו מפורסמת בכך שהמון בתים בה בנויים בסגנון ארט דקו המצועצע, זאת עקב כך שבתחילת המאה היא נחרבה כמעט כליל בגלל רעידת אדמה וכאשר בנו את הבתים החדשים בעיירה, עשו זאת בסגנון זה שהיה הכי אופייני באותה תקופה.

במשך כשעתיים הסתובבנו לנו בין הבתים בעיר ולקראת הערב יצאנו צפונה לכיוון טאופו.

י

י

י

ביום ראשון, ה- 13/4, הגענו לאגם טאפו היפה ולאיזור שוקק הפעילויות שסביבו. העיר והאגם שוכנים באיזור עם פעילות תרמית רבה, מכל עבר ניתן היה להבחין בענני אדים העולים מהאדמה, אל האגם עצמו זרמו נחלים עם מים חמים וריח הגופרית נישא באויר. בגלל תנאי האיזור המיוחדים מגיעים לכאן המוני תיירים ובשבילם גם פיתחו כאן כמה אטרקציות מעניינות ואנחנו יצאנו לראות חלק מהן..

התחלנו את היום בגלישה על מאונטיין בורד, זהו פיתוח של הסקייט בורד המאפשר בגלל גדלו וגלגליו הרחבים והגדולים, לגלוש במורדות הרים ומשטחים מכוסי דשא, הילדים גלשו ונהנו מאד.

י

י

י

משם המשכנו לקצה האגם, מקום בו יש סכר אותו פותחים מספר פעמים ביום על מנת לתת לתיירים להבין כמה מים זרמו במקום זה לפני הקמת הסכר, היה מרשים מאד לראות את כמויות המים העצומות הזורמות שם. הרבה מים ראינו גם במקום הבא אליו נסענו – מפלי פוקה. מדובר במפל ענק המזרים כמויות מים עצומות ויש מסלולי הליכה קצרים המאפשרים לראות זאת מקרוב.

י

באותו אזור ראינו גם מקום בו מגדלים דבורים ומראים לתיירים כיצד עושים זאת. יש שם כוורת בקירות זכוכית, מצגות שונות וסרט וידאו מעניין מאד המסביר על הדבורים והדבש. אחר הצהרים ירדנו דרומה לאורך חוף האגם ועצרנו לחניית לילה ליד המים.

י

ביום שני, ה- 14/4, יצאנו (אופק ואמיר) לראפטינג על נהר טונגרירו הנכנס לאגם מדרום, ליד העיירה טורנגי. בזמן שאנחנו שטנו על הנהר, בילו נגה נווה ורויטל במרחצאות חמים בסביבה.

הראפטינג היה ממש מדהים, שטנו בנופים שרואים רק אם שטים באמצע הנהר – מצוקים ענקיים, צמחיה צפופה, מפלים, קניונים ועוד, דרגת הקושי של השייט היתה רמה שלוש מתוך חמש, מה שאיפשר לנו להנות גם מהנוף וגם מההרפתקאות שבשייט. באמצע הדרך עצרנו לטיול רגלי קצר לראש מפל יפה ואז הסתבר שצריך לקפוץ מגובה של כחמישה מטרים אל תוך המים על מנת לחזור לסירה… אופק קפץ ראשון ועשה זאת יפה מאד, המים היו קרים להחריד ומזל שלבשנו חליפות צלילה.

לאחר הראפטינג נחנו קצת בבריכה של מים חמים ומשם יצאנו חזרה צפונה ללייק טאפו – אל אתר הגלישה במאונטיין בורד. נווה ואופק שוב גלשו ומאחר שההתלהבות מהעניין היתה גדולה, קנינו גלשן אחד כזה לנו ומעתה נעצור, כנראה, ליד כל גבעה על מנת להתאמן… את הלילה בילינו לא רחוק משם על שפת הנהר.

י

ביום שלישי, ה- 15/4, נכנסנו לאזור התרמי, בנסיעה בין נחלים מעלי אדים והמון בתי מלון המציעים רחצה בבריכות של מים חמים (ומסריחים) הגענו לפרק וואיטאפו שמדרום לרוטורואה, שם ראינו גייזר שהתפרץ במיוחד למען התיירים, בריכות עם בוץ רותח, נחלים של מים חמים, סלעים צבעוניים בריכות עם מינרלים שונים שהקנו להן גווני צבע רבים והרבה אדים לבנים ומעלי ריח גופרית.

י

י

י

י

י

בערב הגענו לרוטורואה ולאחר התארגנות קצרה הלכנו לבלות ערב במחיצת המאורים. קיבלנו הסברים על אורחות החיים שלהם, כיצד מתנהגים כאורחים אצלם וכו’, עברנו טקס קבלת פנים, ראינו הופעה של פולקלור מקומי והשתתפנו גם כן, היה נחמד ומעניין. בסוף הערב אכלנו ארוחת ערב של מאכלים מקומיים שנאמר לנו שבושלו בסגנון מאורי, אנחנו לא ממש הרגשנו הבדל אבל נהננו מהאוכל.

י

י

י

י

יום רביעי, ה- 16/4/2003, הוא ערב פסח. הגענו לעיר טאורנגה וחשבנו להכנס לקמפינג שם, אבל המקום היה צפוף ורעשני גלל חופשת האיסטר ולכן החלטנו לחפש מקום שקט יותר… נסיעה של כעשרים ק”מ צפונה לאורך החוף הביאה אותנו לעיירה קטנה בשם מוקורואה ביץ’, שבינה לבין האוקינוס מפריד אי ארוך וכך נוצר מולה מפרץ יפה השקט תמיד, פשוט מקום יפה. התקמנו לחוף הים, עשינו נקיון פסח מקוצר באוטו ולאחר מכן ישבנו לסדר פסח בניהול רויטל ובסיוע הגדת פסח מקוצרת. שתינו כמה כוסות, מצאנו את האפיקומן, שרנו שירים ואכלנו כמו שצריך.

י

י

י

י

י

למחרת המשכנו צפונה לאורך החוף ועצרנו להתפעל מציורי הקיר היפים בעיירה קאטי קאטי.

לאחר סיור של כחצי שעה בין עשרות הציורים שבעיר, המשכנו צפונה והתמקמנו על לשון יבשה צרה מאד המפרידה בין האוקיאנוס ומפרץ סגור בצד השני, הבנים הלכו לבדוק את השיפועים של הגבעות ונגה הלכה לים.

The post דרום ומזרח האי הצפוני appeared first on Mushkat.

האחד באפריל מצא אותנו נכנסים שוב למרכז האי הדרומי. לאחר סיור קצר בין בתיה העתיקים והארופאים של העיירה אומראו “חתכנו” מערבה לכיוון הר קוק והאגמים הרבים שסביבו. האזור הזה משופע באגמים ונהרות ולכן הפכו אותו לאזור של ייצור חשמל, יש כאן רשת ענפה של סכרים, תעלות ותחנות כח הפועלות בכח המים אך הכל עשוי באופן כזה שהנוף כמעט שאינו נפגע.

בתחילת הדרך הגענו לאזור עם סלעי גיר שקיבלו צורות מעניינות ולכן קוראים לו “סלע הפילים”, עם קצת דמיון אפשר לראות שם אפילו פילים, אבל אנחנו נהננו בעיקר מהנוף ומהטיפוס על הסלעים המעניינים.

למחרת, יצאנו לראות את הסכר הגדול ביותר בניו-זילנד, הסכר על אגם בנמור, מדובר בסכר בגובה של כמאה מטרים שבעזרתו מפיקים חשמל לאזורים נרחבים, כולל לאי הצפוני. עשינו סיור בסכר וקיבלנו הסברים מעניינים על האופן בו הקימו אותו וכיצד מפיקים שם חשמל.

י

משם המשכנו בנסיעה בנוף המקסים של אגמים ונהרות, ברווזים וברבורים, הרים ועיירות קטנות ובערב חנינו על שפת אגם יפה ליד העיירה לייק טקאפו כשממול ניתן להבחין בהר הגבוה בניו-זילנד, הר קוק.

י

י

י

י

י

י

י

ביום חמישי, ה- 3/4, המשכנו לשוטט בנוף היפה כאשר הכיוון הכללי הוא צפונה ובכל כמה דקות מגלים נוף יותר יפה מזה שראינו קודם, עוצרים, מצלמים וממשיכים הלאה.

י

י

י

י

י

י

י

בסוף אותו היום הגענו לפינה יפה עם נחל שזרמו בו מים בכמויות עצומות, מעל הנחל היה גשר קטן ואנחנו החלטנו להשאר שם ולהשיט “סירות” מבולי עץ הקשורים בחבל ארוך מהגשר, אם המים לא היו כל כך קרים אפשר היה לנסות לעשות שם סקי… אבל את זה השארנו למישהו אחר.

י

י

י

י

י

ביום שישי, – 4/4, הגענו לאזור כרייסצ’רץ’. עיר זו היא הגדולה ביותר באי הדרומי אך למרות זאת כמעט שלא מרגישים שזו עיר כיון שכל הבתים בה, למעט מרכז העיר ממש, הם בתים חד קומתיים עם שטח קטן סביבם – מה שגורם לכך שהעיר פרוסה על שטח גדול מאד.

ממזרח לעיר יש חצי אי גדול מאד, חצי האי בנקס, ושם התחלנו את הסיור באזור. מדובר בחצי אי מפורץ מאד עם נופים נהדרים, בקצהו המזרחי יש עיירה ציורית בשם אקרורה ואנחנו הגענו אליה וטיילנו בה, בישוב קטן מצידו השני של המפרץ פגשנו משפחה ישראלית נחמדה מאד מקיבוץ קטורה שבנגב, הם נמצאים כאן עם ארבעת ילדיהם כבר יותר משנה במסגרת עבודה בחוות דגי סלומון ואנחנו בילינו איתם את אותו ערב.

בשבת החל לרדת גשם ואנחנו נסענו לכרייסצ’רץ’, שם עשינו כמה סידורים, התארגנו לימים הקרובים ופגשנו משפחה ישראלית נוספת שחיכתה לנו.

י

ביום ראשון, ה- 6/4, יצאנו להסתובב בעיר. ראינו את המרכז המעניין במבנה אירופאי קלאסי, נסענו בחשמלית ברחבי העיר, ראינו את הגנים הבוטניים והסתובבנו בחהויות. גולת הכותרת של הסיור בעיר היתה ביקור במרכז לחקר אנטארטיקה. ניו-זילנד משמשת כמרכז לתמיכה במשלחות היוצאות ליבשת הדרומית ובתוך הקומפלקס המשמש את המשלחות היוצאות לשם הוקם מרכז מבקרים המתאר את החיים שם, את בעלי החיים, את מזג האויר ואת האמצעים המשמשים בחיי היום יום באזור זה, בו לאדם אין כל סיכוי ללא סיוע טכנולוגי.

י

י

י

י

עדיין במזג אויר גשום, יצאנו ביום שני מכרייסצרץ’ צפונה והגענו להאמר ספרינגס, אזור של מעיינות חמים בלב ההרים הגבוהים. בשעות הצהרים נכנסו לקומפלקס של בריכות מסוגים שונים ובטמפרטורות שונות (עד 41 מעלות) ושהינו שם עד הערב כשמסביב יורד גשם ובהרים ממול יורד שלג… היה מאד נחמד וממש התקשנו לצאת משם.

י

י

י

י

י

י

ביום שלישי, ה- 8/4, התחלנו לחזור לכיוון החוף המזרחי וגם הפעם עשינו זאת בנופים שפשוט קשה לא להתרגש מהם, לאחר נסיעה של כמה שעות הגענו לעיירה קאיקורה, ובה עצרנו למנוחה, התארגנות והתייבשות לאחר ימי הגשם שעברנו.

The post מרכז ומזרח האי הדרומי appeared first on Mushkat.

בסיום הדיווח האחרון נכנסנו לקמפינג ליד אינברקגיל שבדרום האי הדרומי. באותו ערב שמענו בחוץ קולות של ילדים מדברים עברית וסיור קצר בחוץ הפגיש אותנו עם משפחה נחמדה מאד מעין השופט המטיילת כמונו בקראוון בניו זילנד. כמובן שמאד שמחנו להפגש ובילינו איתם כל אותו הערב, הילדים שלהם (ארבעה…) ישבו עם שלנו וראו סרטים ואילו “המבוגרים” שוחחו על דברים ברומו של עולם. שמענו מהם שהם מטיילים כבר חצי שנה כאן ומתכננים לפחות חצי שנה נוספת, הבנו שבימים הקרובים הם מתכוונים להיות באיזור בו אנחנו תכננו להיות ולכן סיכמנו לצאת למחרת למסלול משותף.

ביום המחרת, יום שלישי ה- 25/3, יצאנו לעיר, ראינו מוזיאון מרשים מאד הכולל בין היתר תצוגות על ההסטוריה הימית של האיזור, הסברים על מזג האויר בדרום האוקיאנוס השקט, על בעלי חיים שונים ומשונים, על ההסטוריה של האיזור ועוד. לאחר מכן בילינו זמן לא קצר בגנים הבוטניים הגדולים והיפים שבעיר ו”קינחנו” בבילוי של כמה שעות בבריכה העירונית המחוממת עם מגוון מתקנים כמו מגלשות, בריכת גלים, ג’קוזי, וסאונה. בסוף אותו היום המשכנו, שתי המשפחות, לישוב הדרומי ביותר באי ושם ישנו בלילה.

י

י

י

ביום רביעי, ה- 26/3, סיירנו בעיר בלאף, היא העיר הדרומית ביותר בניו זילנד, הינו במוזיאון ימי נחמד ומעניין שכלל תצוגה בנושא צייד הליוויתנים וכמה פריטים מעניינים, ראינו בית פרטי קטן בו מתגורר זוג שאוסף צדפות מניו זילנד ומשאר העולם, ראינו שם צדפות מעניינות מאד ועבודות יפות בהן הצדפות הן חומר הגלם, משם המשכנו לגבעה גבוהה המשקיפה על כל הסביבה ועל האי סטיוארט איילנד השכן והגענו לנקודה הדרומית ביותר בעיר, בה הוצב שלט עם סימון המרחקים מאותה נקודה למקומות שונים בעולם (לא, ישראל לא מופיעה שם…). בצהרים נפרדנו מידידנו הקיבוצניקים, חזרנו לעיר להתארגנות קצרה והתחלנו לנוע מזרחה.

י

י

י

י

י

י

למחרת, יום חמישי ה- 27/3, עברנו מסלול מרתק של נופים מרשימים מאד לאורך החוף הדרומי. התחלנו במקום בו ישנו בלילה הקודם – וואיפפה פוינט, חוף ים יפה עם מגדלור קטן, המשכנו לסלופ פויינט – היא הנקודה הדרומית ביותר באי הדרומי על פי בדיקות מדוייקות במפה (שבעה ק”מ דרומית לבלאף – העיר הדרומית בה היינו יום קודם לכן), נסיעה בנוף של ירק וכבשים הביאה אותנו משם לקוריו ביי, שם ערכנו טיול קצר ליער מאובן הנמצא על שפת הים ושם ניתן להבחין במאובנים ברורים מאד של עצים ענקיים מלפני עשרות מליוני שנים. משם המשכנו בתוך יער גשם והגענו למנסרת עצים ישנה, אחת מני רבות שפעלו באיזור עד לפני כשבעים שנה. במנסרה הושאר ציוד מהתקופה ההיא ונכתבו הסברים על הדרך בה עבדו אז (וכמעט שהכחידו את כל יערות ניו זילנד…). משם המשכנו ביער הגשם וערכנו טיול הליכה קצר למפל מרשים מאד בנהר פורקאנוי, למרות כמויות המים שראינו עד כה, בהחלט התרשמנו מהמפל הזה שלבטח זורמים בו מים בכמות רבה הרבה יותר בסוף החורף.

י

בסופו של אותו יום הגענו קרוב מאד לנאגט פויינט, אתר יפה אותו תכננו לראות למחרת, אך כיון שהיה בו מגדלאור, ערכנו אליו טיול לילי על מנת לראות כיצד הוא פועל ואח”כ חזרנו לרכב לשנת הלילה.

בבוקר המחרת (יום שישי), חזרנו שוב למגדלור וראינו את הנוף היפה הנשקף ממנו. תחת המגדלאור היו פזורים איים בגובה של עשרות מטרים שנראו כמו גושי אבנים שעל שמם נקרא המקום נאגט פויינט, המגדלאור עצמו ממוקם על בליטת סלע גבוהה מאד ובדרך אליו ותחתיו ניתן היה להבחין בלהקות רבות של כלבי ים.

י

י

י

לאחר הטיול למגדלאור, המשכנו בנסיעה צפונה לאורך החוף, בנוף יפה של ישובים קטנים וחוף עם מפרצים, איים וחול רך ונעים, עד שהגענו לדנדין – עיר גדולה מאד בה תכננו לבלות את הימים הקרובים, התחלנו בכך שהגענו לרחוב התלול ביותר בעולם הנמצא בדנדין, לא לקחנו את הסיכון לעלות אותו עם ה”טנק” שלנו אבל אופק ונווה לא ויתרו ועלו את כל הרחוב ברגל… לאחר מכן המשכנו מהעיר לקצה הצפוני של החוף שלידה, שם בילינו את הערב והלילה ליד דיונה מרשימה שהילדים התגלגלו בה וכמעט שלא השאירו בה חול.

לאחר חודש של מזג אויר שענה על כל הציפיות, קיבלנו לראשונה גשם משמעותי ביום שבת , ה- 29/3, למזלנו היינו באיזור עירוני כך שיכלנו להמשיך על פי התכנון. ליד דנדין ישנו אתר (יחיד בעולם) בו מקננות ציפורי האלבטרוס בקרבת ישוב ואנחנו נסענו לראותן. מדובר בציפור ענקית, עם מוטת כנפיים של כשלושה מטר וגוף באורך של יותר ממטר. ראינו כמה גוזלים שלהן (כל אחד במשקל של יותר מחמישה ק”ג…) וגם כמה ציפורים. היה מאד מרשים ומעניין. משם המשכנו לאיזור בו מקננים פינגווינים ויצאנו לצפות בהם ממקומות מסתור מיוחדים שנבנו לצורך כך. גם כאן ראינו כמה פנגווינים והיה נחמד ומעניין. בשני המקומות היה קשה לצלם, כך שהתמונות לא יצאו ממש איכותיות – אין ברירה, אם תרצו לראות זאת יותר טוב אז תגיעו לכאן בעצמכם.

י

י

התמונה מעלה, למי שלא מבין, היא של אלבטרוס… תמצאו תמונות יותר טובות בלייף מגזין.

יום ראשון, ה- 30/3, יזכר במיוחד ע”י הילדים… באותו יום סיירנו במפעל השוקולד של קדבורי בדנדין, שמענו הסברים על תהליכי ייצור השוקולד, טעמנו סוגים שונים של שוקולד, סיירנו בין מתקני המפעל עם כיסוי על הראש והצטלמנו עם וליד הרבה שוקולד.

י

י

י

י

י

י

י

לאחר הסיור במפעל עצרנו לסיור קצר בתחנת הרכבת היפה שבעיר ומשם יצאנו מהעיר והמשכנו צפונה עד לחוף העיירה מוראקי, שם ראינו תופעת טבע מעניינת של גושי סלע גדולים בעלי מבנה עגול לגמרי הפזורים לאורך החוף. הילדים ניסו להגיע אל הסלעים יבשים ודי הצליחו בהתחלה אבל בסופו של דבר חזרנו לרכב רטובים ועם הרבה תמונות למזכרת.

י

י

י

י

י

בסוף היום עצרנו לחניית לילה בחוף יפה בדרך וכאשר יצאנו לטיול קצר לאורך החוף, גילינו להפתעתנו שני כלבי ים שהחליטו לנוח על הסלעים ממש לידנו, הגענו עד למרחק של כמה מטרים מהם והיה מאד מרשים לראותם מקרוב.

י

היום, יום שני ה- 31/3, נכנסנו לקמפינג בעיירה אוהמארו וניצלנו את כל היום להתארגנות וסידורים לקראת המשך הטיול וכך גם מצאנו זמן לסכם לכם את השבוע האחרון ולהעביר אליכם קצת תמונות ממנו.

The post דרום האי הדרומי appeared first on Mushkat.

י

י

י

י

מקווינסטאון יצאנו ונסענו כמאה וחמישים ק”מ לכיוון “ארץ הפיורדים”. הדרך עברה באיזורים חקלאיים גדולים מאד עם שטחי מרעה והמון כבשים ובקר. קצת לפני הפיורד המפורסם של מילפורד עצרנו לחניית לילה על שפת אגם גדול ויפה.

ביום שישי, ה- 21/3, הגענו לפיורד מילפורד ועלינו על ספינה להפלגה של כמה שעות בפיורד זה. המקום פשוט מדהים, קירות של סלעים מתרוממים בקו כמעט ישר משני צידי הספינה לגובה של מאות מטרים, מים זורמים בזרמים דקים ובמפלי ענק מקירות הקניונים היישר לתוך האוקינוס, צמחיה מגיעה עד קו המים, בקיצור, כנראה שבמילים ותמונות יהיה קשה להסביר את היופי הזה וגם אתם תצטרכו להגיע לכאן כדי לראות.

תוך כדי השייט שמענו הסברים על המקום ובין היתר נאמר לנו שבאיזור זה יורדים כ- 8000 מ”מ גשם בשנה (אנחנו היינו שם ביום שמש ושמיים בהירים…), כמות שמייצרת מפלי ענק היורדים מגובה של יותר ממאה מטר, נכנסנו קרוב מאד לאחד המפלים האלו, ראינו כלבי ים וצילמנו המון.

י

י

למחרת המשכנו לעיירה קטנה בשם טי-אנאה, הנמצאת על שפת האגם. העיירה מהווה מוקד להרבה מטיילים משום שהיא נמצאת במרכז מסלולי הליכה בטרקים מאד מפורסמים, העיירה עצמה ציורית מאד ויש בה המון תיירים, בעיקר צעירים. מעיירה זו יצאנו לכמה שעות של שייט ועשינו סיור תת קרקעי בתוך מעיין הנובע למרגלות האגם. הסיבה המרכזית לסיור היא תולעים זוהרות הנמצאות בתוך המערה ומאירות כמו כוכבים את תקרתה, אנחנו מאד התרשמנו מהן אבל בעיקר התרשמנו מכמויות המים העצומות שזרמו בתוך המערה בזרם חזק ומפלים כאשר אנחנו הולכים לידם ולמעשה נמצאים בתוך מקור המעיין. בגלל הגבלות של הסיור לא יכלנו לצלם בתוך המערות ולכן יש לנו רק תמונה אחת של הכניסה אליהן, נסו לדמיין ממנה את שהיה בפנים

י

י

י

י

י

ביום ראשון, ה- 23/3, עזבנו את אזור הפיורדים ויצאנו דרומה על כביש המסומן כ”כביש הנוף של דרום ניו זילנד”, הכביש אכן עובר בנוף יפה מאד, הצבע הירוק נראה מכל עבר, יש נהרות, גשרים, עיירות עתיקות ובהמשך הגענו לשפת האוקיאנוס בדרום האי ועצרנו לחניית לילה בעיירה קטנה וציורית בשם קולאק ביי.

ביום שני המשכנו לאורך הדרך היפה, שעברה קרוב לאוקיאנוס בין ישובים חקלאיים לכפרי דייגים, והגענו לאינברקרגיל, היא העיר הגדולה הדרומית ביותר בניו זילנד ואחת מהערים הדרומיות ביותר בעולם. העיר, כמו כל עיר גדולה, מציעה שרותים וחנויות מכל סוג, אנחנו עשינו בה הפסקה קלה להתארגנות והתמקמנו בקמפינג קרוב לעיר לקראת הסיור שנעשה בה ובסביבתה בימים הבאים.

The post ארץ הפיורדים appeared first on Mushkat.

ביום ראשון, ה- 16/3, עשינו “סיור קרחונים”. באותו יום עשינו שלושה טיולים רגליים לשניים מהקרחונים היותר מפורסמים כאן – פרנץ יוזף ופוקס, ועוד טיול אחד לאגם קטן ויפה.

הקרחונים הללו ממש מרשימים, מרחוק קשה להבין את הגודל שלהם, אבל ככל מתקרבים מבינים את הסיבות לזרם המים האדיר (והקפוא) הזורם במורד הדרך מהקרחון ולקור המתגבר, קבוצות של מטיילים בליווי מדריכים מגיעות ממש לקרחון עצמו והמטיילים מטפסים עליו והולכים בתוכו, אנחנו הסתפקנו בהגעה אליו ובנגיעה בגושי קרח ממנו.

הקרחון גדל בחורף ומפשיר בקיץ, לפעמים (כמו השנה) בסוף הקיץ הוא גדול יותר מאשר בשנה שלפני כן ולפעמים הוא קטן יותר, בכל מקרה, מדובר בקרחון במימדים של הר ולכן השינוי כמעט לא מורגש.

י

י

י

לאחר הטיולים באיזור הקרחונים המשכנו דרומה ובאחד האגמים הבחנו באוניית מעבורת קטנה, עצרנו לדבר קצת עם האנשים שם והסתבר שהם מעבירים ציוד לצידו השני של האגם (אגם וונאקה) שם מתגוררות כמה משפחות בחוות אליהן אין גישה לרכב בדרך אחרת, אותם אנשים יוצאים לסידורים עם סירות מהירות או מסוקים… המפרץ בו עגנה המעבורת מצא חן בעינינו והחלטנו להשאר בו, אופק הודיע שהוא הולך להתרחץ ואמיר אמר שאם אופק נכנס – אז גם הוא, שניהם נכנסו והקור כיווץ אותם כל כך, עד שכמעט לא ראו אותם… באופן מפתיע הם החזיקו מעמד כמעט חמש דקות.

י

י

י

באותו ערב חגגנו את מסיבת פורים (כן, כן זכרנו את זה), היו מופעים מצחיקים והקהל שיתף פעולה, צילמנו כמה תמונות אותן תוכו לראות באלבום.

י

י

י

י

י

י

ביום שלישי, ה- 18/3, הגענו לעיר וואנאקה, בעיר זו יש אתר יפה מאד ובו המבוך הענק (קילומטר וחצי…) הראשון בעולם ומצבור ענק של פזלים ותעתועי ראיה, הסתובבנו שם להנאתנו כל אותו בוקר, ניסינו את כוחנו במבוך והתפעלנו מהולוגרמות ותעתועים שונים כמו זה בתמונה הבאה בה רואים אותנו עומדים בחדר שהעוצב בצורה מעניינת

תסתכלו טוב, אתם לא טועים – זה אמיר מימין והילדים משמאל, וכולם באותו מרחק מהמצלמה (תבדקו לפי המרצפות), יש עוד תמונות באלבום.

י

י

י

לאחר הבילוי שם, המשכנו דרומה ועצרנו ליד אגם קטן ויפה, שם כבר נשארנו עד סוף היום וגם בו, מתוך הרגל, התרחצנו. היום, ה-19/3, המשכנו דרומה תוך שאנחנו חולפים באיזור גדול מאד של גידולי פירות וענבים, לאורך כל הדרך ראינו ייקבים ועצי פרי. לקראת סוף היום הגענו לגשר בו “המציאו” את קפיצת הבנג’י ועצרנו לראות את החבר’ה קופצים. הפעם לא הצטרפנו לחגיגה, אבל זה הביא לנו חשק.

כרגע אנחנו נמצאים בעיירה קטנה בשם ארוטאון, המקום היה פעם עיר גדולה עם מחפשי זהב ולאחר שנגמר הזהב עזבו אותה רוב האנשים אך אלו שנשארו המשיכו לקיים אותה ושימרו את המקום בצורה יפה מאד (תמונות יהיו בדיווח הבא), קצת מצער שהם מאפשרים למכוניות לנסוע ברחוב הראשי, כי בלי המכוניות זה יכול להראות עוד הרבה יותר טוב.

אנחנו נמצאים כאן בקמפינג השייך לאח של קרול, פגשנו אותו ושוחחנו קצת, הוא מוסר דש לקרול ולמשפחה (החבר’ה מנחשולים – יש לכם משימה…) ואומר שאולי יבוא לבקר אחרי המלחמה.

The post ממשיכים בחוף המערבי של האי הדרומי appeared first on Mushkat.

התחלנו את הטיול כאן בעיירה קטנה בשם פונקייקי, השוכנת על שפת האוקינוס וש על החוף יש שרשרת סלעים עם שתי תופעות טבע מעניינות, האחת היא מבנה מיוחד של חלק מהסלעים, מבנה המזכיר ערמת פנייקים המונחים אחד על השני. תופעה שניה היא הווצרות של “גייזרים” עקב התנפצות גלי הים בתוך חורים ושקעים הזורקים את המים למעלה בעוצמה רבה. מזג האויר היה קצת קר וגשום וזה רק הוסיף לאוירה.

י

י

י

י

ממש ליד הסלעים הנ”ל מצאנו מערה קטנה ועמוקה ונכנסנו לבדוק אותה עד שנגמרו הבטריות בפנס , היה נחמד וחשוך.

י

י

י

י

י

י

לאחר הסיור המעניין במערה, המשכנו דרומה לכיוון העיירה גריימאוס, קצת לפני העיירה נכנסנו למקום בו מבצעים טיולי טרקטורונים בבוץ וביער, הילדים הסתפקו ברכיבה עצמית על טרקטורונים קטנים (עם מנועי בנזין של חצי כ”ס – משהו מגניב) ובדקו את יכולות התמרון שלהם על כלים אלו.

י

י

י

י

י

באותו ערב, ה- 13 למרץ, הוא יום ההולדת של נגה, ערכנו לה מסיבת יומולדת שנתיים עם כל האביזרים הנדרשים – בלונים, עוגה, מתנות,ברכות, שירים וכו’ היה מאד נחמד ונגה היתה נרגשת מאד. קיבלנו גם את הברכות שלכם בטלפונים ובמייל ובשם נגה אנו מודים לכם.

י

י

י

י

י

למחרת (אתמול), יצאנו לסיור בעיר הרפאים שאנטיטאון, העיר מנתה פעם 9000 תושבים והיו בה בית ספר, עשרות בתי מלון, מקומות בילוי, וחנויות רבות אולם עם דעיכת הבהלה לזהב היא ננטשה לגמרי וכיום יש שם מצגת של החיים בתקופה ההיא. ראינו שם מבנים וציוד מעניינים מאד, נסענו ברכבת עם קטר קיטור אמיתי (בן יותר ממאה שנים) ראינו כיצד חיו כורי הזהב ואפילו חיפשנו ומצאנו קצת זהב בעצמנו, היה ממש נחמד ומעניין.

לאחר הסיור בעיר המשכנו דרומה תוך שאנו חולפים על פני נופים מדהימים וישובים קטנטנים עד שהגענו לעיירה בשם הוקיטיקה, שם ראינו מוזאון נחמד עם אקווריום גדול וכמה בעלי חיים מעניינים ויחודיים לאזור, אבל העיירה הזו מפורסמת במיוחד בגלל אבן ירוקה הנמצאת אך ורק בסביבתה וממנה מיצרים תכשיטים יפים, נכנסנו למפעל המייצר קישוטים ותכשיטים מהאבן הזו ומאד התרשמנו.

י

היום (ה- 15/3) החלטנו לנוח קצת ובדרכנו דרומה עצרנו בעיירה ציורית בשם פרנץ ג’וזף, עיירה הנמצאת בקרבת האלפים של ניוזילנד ומשקיפה על קרחון הנושא את שמה, העיירה בנוייה בסגנון של ישובים באזורי שלג, הנוף כאן משגע, שילוב של יער גשם והרים מכוסים שלג וכל מה שצריך זה להסתכל. להשלמת האוירה הלכנו כולנו לג’קוזי ועכשיו אנחנו מוכנים להמשך הטיול.

The post החוף המערבי של האי הדרומי appeared first on Mushkat.

הנוף מסביב ממש מרתק, יש כאן הכל – אוקיאנוס עם איים ובעלי חיים שונים, נהרות, נחלים, הרים, צמחייה עשירה ומה לא, אל תנסו להשוות את זה לשום דבר, כי פשוט אין נוף כזה במקום אחר.

י

י

י

י

י

כבר שלושה ימים שאנחנו מטיילים כאן, האיזור ידוע גם באפשרויות הרבות שהוא מספק למחפשי הריגושים וגם אנחנו ניסינו משהו, באחד המקומות הגענו לגשר תלוי, הארוך ביותר בניו זילנד, חצינו את הגשר וערכנו טיול קצר באיזור שהיה פעם מכרה זהב והיום הוא שמורת טבע עם שאריות מהתקופה ההיא, ראינו מחילה של מחפשי זהב, כלי עבודה מהתקופה ההיא והלכנו לאורך נחל שבזמן גשם ושלג חזק הוא מתרומם כעשרים מטר מעל הקו בו אנחנו ראינו אותו (כבר פעמיים הוא “לקח” את הגשר איתו) לסיום, חצינו את הנהר בחזרה על גבי מתקן מעין אומגה שנשא אותנו במהירות עצומה מעל הנהר, יש כאן תמונה אחת לדוגמה ובאלבומי התמונות יש את כל הסידרה וגם סרט קצר המנציח את ההגעה לצד השני.

י

י

למחרת, ה- 11/3/03, הגענו לעיר ווסטפורט, זו אמורה להיות עיר נמל גדולה אבל בפועל נראה המקום די קטן וללא אטרקציות מיוחדות. קצת דרומה לעיר ראינו לראשונה את ציפור הקיוי ומאד התרגשנו… באותו מקום גם ישנה מושבה של כלבי ים ולאחר כעשר דקות של הליכה הגענו לנקודת תצפית עליהם ונהננו מאד לראותם. צילמנו גם כמה תמונות ואם תסתכלו בהן היטב, בטוח שגם אתם תצליחו לראות בהן כמה כלבי ים למרות שלא מדובר בצילומים מקצועיים של ממש.

י

י

י

י

כעשרים ק”מ צפונה לעיר, מצאנו מקום מדהים ביפיו והחלטנו להשאר שם לחניית לילה, המקום הוא על שפת נהר עם הרים גבוהים וירוקים בצד אחד וים בצד השני, פשוט לשבת ולהסתכל על הנוף הזה – יותר מזה לא צריך הרבה.

היום (12/3/03) המשכנו צפונה כמעט עד סוף הכביש, למעשה היינו רחוקים מרחק קצר ביותר בקו אוירי, מהעיר קולינגווד, בה היינו לפני כמה ימים, רק שאין כביש המחבר את שני המקומות אלא רק מסלול הליכה מפורסם מאד – היפי שמו, המקשר בין שני המקומות ואשר ההליכה בו נמשכת כארבעה ימים. באיזור הזה יש מעט מאד ישובים והרבה ירק, עצרנו בכמה מקומות יפים בדרך וחזרנו דרומה. לאחר שחלפנו על פני ווסטפורט התחיל הנוף להשתנות כאשר החוף נעשה סלעי ומפורץ יותר, גם גלי האוקינוס נעשו גבוהים יותר ומהמקום בו אנו שוהים כרגע ניתן לשמוע אותם ברקע כל הזמן.

י

י

י

י

לאחר כשלושה שבועות כאן, ניתן לומר שנכנסנו כבר לשגרת חיים, קמים כל בוקר מוקדם, אוכלים משהו, משקיעים כשעה בלימודים ויוצאים למסלול שתיכננו למפרע יום או יומיים קודם, בכל יום אנחנו מתקדמים כמאתיים ק”מ, רואים הרבה נוף, עושים דבר או שניים מעניינים ונותנים לדברים “לזרום” בסך הכל כולנו נהנים ומרגישים מצויין.

הקליטה של הטלפון הסלולרי באיזור זה כמעט לא קיימת ולכן יהיה לכם קשה להשיג אותנו. מאותה סיבה יוצא לנו להתחבר לאינטרנט רק אחת לכמה ימים ורק אז אנחנו מקבלים ושולחים דאר אלקטרוני, בכל מקרה, אנחנו (במיוחד הילדים) מאד שמחים לכל מייל שמגיע ועונים לכל אחד – כך שיש לכם יותר מסיבה אחת לכתוב לנו.

The post החוף המערבי של האי הדרומי – החלק הצפוני appeared first on Mushkat.

הרבה מכם שואלים למה אנחנו לא מעדכנים את האתר ו/או עונים על מיילים בתדירות גבוהה יותר. ובכן, למי שמתעניין, להלן הסבר קצר.

התקשורת שלנו תלוייה בכמה גורמים: מצב הטעינה של מצברי המחשב והטלפון, איכות הקליטה של הטלפון הסלולרי וכמות הזמן הפנוי שלנו. את המצברים אנחנו טוענים אחת לכמה ימים, כשאנחנו מגיעים למקום המאפשר זאת, אבל בד”כ אין לנו בעיה עם העניין הזה. זמן פנוי אין לנו כמעט בכלל אבל אנחנו משתדלים לפנות זמן בשבילכם. הבעיה הגדולה ביותר היא איכות הקליטה של הטלפון הנייד, במשך רוב הזמן אנחנו הרחק מהערים הגדולות וכאן כמעט אין קליטה לטלפון הנייד, באמצעות הטלפון הזה אנחנו מתחברים חאינטרנט וכאשר אין איכות קליטה טובה – אנחנו לא מתחברים.

כשאנחנו באיזור עם קליטה טובה, אנחנו מתחברים בשעות הערב שלנו, כשאצלכם זה בוקר, ואז אנחנו נשארים מחוברים כמה שעות – אתם יכולים לנסות לשלוח לנו מיילים בסביבות 11 בבוקר ואם אנחנו מחוברים אז תקבלו תשובה על המקום.

מקווים שהבנתם ושתמשיכו לשמור על קשר,

כולנו.

The post הסבר טכני קצר appeared first on Mushkat.

יום שבת, ה- 1/3/03

היום קיבלנו את הקראוון שלנו והעמסנו עליו את כל הציוד, זו היתה משימה לא פשוטה אבל עמדנו בה בכבוד. לאחר ההעמסה נפרדנו מהבית בו היינו בשבוע האחרון ועברנו לישון בקראוון. הילדים מאד מתלהבים מהרעיון (לנווה ואופק יש “חדר” נפרד בחלק העליון) ובסה”כ אפשר לומר שהמכונית עומדת בציפיות, אם כי מאד צפוף כאן.

י

י

י

יום ראשון, ה- 2/3/03

במהלך היום מבצעים שיפורים אחרונים במכונית, קונים ציוד שחסר ומשפרים את האירגון הפנימי. לקראת הצהרים יוצאים לנלסון, שם מתקיים יריד של צוענים. מעניין לראות את המכוניות שלהם ואת האופן בו הם התארגנו לחיי היום יום בהן. חוץ ממכוניות מעניינות, יש כאן הרבה פעילות – נווה רוכב על טרקטורון ופוני, נגה רוכבת על פוני,
אנחנו רואים עבודות יפות של הצוענים , יש מופעים ובסך הכל מבלים יפה מאד. אחר הצהרים אנחנו מתחילים לנוע מערבה לאיזור הצפון מערבי של האי – שם נבלה את הימים הקרובים, ומתמקמים בחניון על שפת הים בעיירה קטנה בשם קיריטריטרי (כמעט כל השמות כאן מצריכים מאמץ מיוחד של שרירי הפה…) ומתארגנים להמשך.

י

י

יום שני, ה- 3/3/03

במשך כל היום אנחנו מבלים על שפת הים במפרץ יפה מול החניון.

יום שלישי, ה- 4/3/03

על הבוקר יוצאים לשייט לאורך החוף המקסים של הפרק הלאומי “אבל טסמן”, הנוף פשוט מדהים, ים הרים ויערות מכסים את כל השטח, מפרצונים יפייפים, כלבי ים, קורמורנים וחופים חוליים הופכים את המראות למשהו שקשה לתאר. אנחנו יורדים מהספינה במפרץ קטן ויוצאים למסלול הליכה של כשעתיים ביער שלאורך החוף ועל שפת הים, יש כאן אנשים שהולכים במסלולים כאלו כמה ימים ברציפות ואנחנו בהחלט מבינים אותם, לנו נתנו השעתיים הללו להבין ממה הם כל כך נהנים. לאחר הטיול אנו עולים שוב על הספינה וחוזרים לאוטו. נסיעה קצרה מביאה אותנו למדשאה יפה על שפת נחל קטן וכאן אנחנו מתמקמים לחניית לילה.

י

י

יום רביעי, ה- 5/3/03

אנחנו עולים בדרך יפה מאד לכיוון מערב, ההרים מגיעים לגובה של כמעט קילומטר והנוף הנשקף מהם ממש יפה. בהמשך, אנחנו יורדים שוב לגובה פני הים ומגיעים לאיזור הנקרא “גולדן בי”, בו יש עיירות קטנות, חופים יפים, מסלולי הליכה ואטרקציות שונות. אנחנו נוסעים לראות את אחד המעיינות הגדולים בעולם, מעיין בשם פופו, המעיין הזה מוציא מים בהספק של 10-20 מ”ק בשניה!!! ולא רק זה, אלא שהמים כל כך צלולים, עד כי ניתן לראות בעדם למרחק של עשרות מטרים, פשוט מדהים. אנחנו עושים מסלול הליכה קצר בסביבות המעיין וממשיכים משם לאתר מעניין בו יש מבוכים וקניונים בסלעי הגיר והמקומיים יצרו שם מעין פרק שעשועים לילדים, נווה ואופק מאד נהנו מההליכה בין המבוכים שם.

י

יום חמישי, ה- 6/3/03

על הבוקר אנחנו שוכרים קיאקים ויוצאים לשייט בחלק הצפוני של פרק אבל טסמן (זה שהיינו בחלקו הדרומי לפני כמה ימים), אנחנו לא מתרחקים יותר מדי ולמרות זאת אנחנו רואים נופים מדהימים ובעלי חיים מעניינים שלא מתרגשים מאיתנו בכלל (אין תמונות כי לא לקחנו מצלמות על הקייאקים…). בצהרים אנחנו ממשיכים צפון מערבה ומגיעים לעיירה הציורית קולינווד, שהייתה פעם עיר ענקית (וחשבו להפוך אותה לבירת ניו זילנד), אבל אחרי שנגמרו מכרות הזהב שסביבה, היא הפכה לכמעט עיירת רפאים. אנחנו מתמקמים בחניון ליד העיר ונהנים מהטיול בין רחובותיה ועל שפת הים שליד החניון.

י

י

יום שישי, ה- 7/3/03

אנחנו ממשיכים צפון מערבה ומגיעים לקצה, לאיזור הנקרא “פרוול ספיט”, יש כאן דיונות חול יפות מאד ונוף יפה של הרים וים. אנחנו שוכרים סוסים ויוצאים לרכיבה לראש אחד ההרים, ממנו נשקף נוף יפה של האיזור כולו (ביום בהיר רואים מכאן אף את האי הצפוני). אחר הצהרים אנחנו מתחילים לחזור דרום מערבה ונכנסים בדרך לבית מלאכה קטן המייצר סלים בסגנון בו היו מייצרים אותם לפני מאות שנים ומשם ממשיכים ל”חוות ליטופים” בה יש בעלי חיים מסוגים שונים ומוזרים, וכמעט כולם מסכימים בלי בעיות שילטפו אותם (זה כולל לאמה, כבשים מכל מיני גזעים, חזירים, פרות וכו’). לאחר מכן אנחנו נפרדים מהאיזור היפה הזה ויוצאים ממנו מזרחה.

יום שבת, ה- 8/3/03

אנחנו חוזרים לאיזור נלסון, נפגשים עם החברים שלנו משם באחד המפרצים בסביבה ואופק מנצל את ההזדמנות שיש שם גם סירת מרוץ ועושה קצת “סקי אבובים” מאחריה, אחר הצהרים אנחנו מתחילים את הנסיעה דרומה – לחלק הדרום מערבי של האי הצפוני.

יום ראשון, ה- 9/3/03

אנחנו נכנסים לאיזור החוף המערבי, הנוף משתנה והופך לנוף אלפיני יותר, כאשר מסביב הרים גבוהים, נהרות ענקיים מלאים במים והמון צמחיה. אנחנו מתקדמים לאט ועוצרים בהרבה מקומות יפים, בסוף היום אנחנו מגיעים לעיירה קטנה המהווה מרכז לספורט מים אתגרי (קיאקים, סירות מרוץ ורפסודות – הכל במים סוערים) ועוד סוגים שנים של הרפתקאות שרק כאן יודעים להמציא, אנחנו מקווים לבדוק כמה דברים מחר. בנהר שעל יד המקום בו אנחנו חונים יש מקום רחצה קטן ונווה ואופק נכנסים למים ומצליחים להתרחץ למרות הטמפרטורה הנמוכה שלהם.

עד כאן להפעם. כאמור, אנחנו מקווים שהתגברנו על בעיות התקשורת ומעתה נשתדל לעדכן בתדירות גבוהה יותר.

The post החוף הצפון מערבי, פארק אבל טסמן וגולדן ביי appeared first on Mushkat.