אנחנו ממשיכים להתקדם במרץ צפונה. על פי התוכנית המקורית היינו אמורים לעבור כבר לאי הצפוני, אבל לאור המלצות שונות שקיבלנו ובעיקר בגלל הדברים הרבים שיש לעשות כאן, החלטנו להאריך את השהייה באי הדרומי בעוד כמה ימים ולא לותר על הנופים והאתרים שבו.

האחד באפריל מצא אותנו נכנסים שוב למרכז האי הדרומי. לאחר סיור קצר בין בתיה העתיקים והארופאים של העיירה אומראו “חתכנו” מערבה לכיוון הר קוק והאגמים הרבים שסביבו. האזור הזה משופע באגמים ונהרות ולכן הפכו אותו לאזור של ייצור חשמל, יש כאן רשת ענפה של סכרים, תעלות ותחנות כח הפועלות בכח המים אך הכל עשוי באופן כזה שהנוף כמעט שאינו נפגע.

בתחילת הדרך הגענו לאזור עם סלעי גיר שקיבלו צורות מעניינות ולכן קוראים לו “סלע הפילים”, עם קצת דמיון אפשר לראות שם אפילו פילים, אבל אנחנו נהננו בעיקר מהנוף ומהטיפוס על הסלעים המעניינים.

למחרת, יצאנו לראות את הסכר הגדול ביותר בניו-זילנד, הסכר על אגם בנמור, מדובר בסכר בגובה של כמאה מטרים שבעזרתו מפיקים חשמל לאזורים נרחבים, כולל לאי הצפוני. עשינו סיור בסכר וקיבלנו הסברים מעניינים על האופן בו הקימו אותו וכיצד מפיקים שם חשמל.

י

משם המשכנו בנסיעה בנוף המקסים של אגמים ונהרות, ברווזים וברבורים, הרים ועיירות קטנות ובערב חנינו על שפת אגם יפה ליד העיירה לייק טקאפו כשממול ניתן להבחין בהר הגבוה בניו-זילנד, הר קוק.

י

י

י

י

י

י

י

ביום חמישי, ה- 3/4, המשכנו לשוטט בנוף היפה כאשר הכיוון הכללי הוא צפונה ובכל כמה דקות מגלים נוף יותר יפה מזה שראינו קודם, עוצרים, מצלמים וממשיכים הלאה.

י

י

י

י

י

י

י

בסוף אותו היום הגענו לפינה יפה עם נחל שזרמו בו מים בכמויות עצומות, מעל הנחל היה גשר קטן ואנחנו החלטנו להשאר שם ולהשיט “סירות” מבולי עץ הקשורים בחבל ארוך מהגשר, אם המים לא היו כל כך קרים אפשר היה לנסות לעשות שם סקי… אבל את זה השארנו למישהו אחר.

י

י

י

י

י

ביום שישי, – 4/4, הגענו לאזור כרייסצ’רץ’. עיר זו היא הגדולה ביותר באי הדרומי אך למרות זאת כמעט שלא מרגישים שזו עיר כיון שכל הבתים בה, למעט מרכז העיר ממש, הם בתים חד קומתיים עם שטח קטן סביבם – מה שגורם לכך שהעיר פרוסה על שטח גדול מאד.

ממזרח לעיר יש חצי אי גדול מאד, חצי האי בנקס, ושם התחלנו את הסיור באזור. מדובר בחצי אי מפורץ מאד עם נופים נהדרים, בקצהו המזרחי יש עיירה ציורית בשם אקרורה ואנחנו הגענו אליה וטיילנו בה, בישוב קטן מצידו השני של המפרץ פגשנו משפחה ישראלית נחמדה מאד מקיבוץ קטורה שבנגב, הם נמצאים כאן עם ארבעת ילדיהם כבר יותר משנה במסגרת עבודה בחוות דגי סלומון ואנחנו בילינו איתם את אותו ערב.

בשבת החל לרדת גשם ואנחנו נסענו לכרייסצ’רץ’, שם עשינו כמה סידורים, התארגנו לימים הקרובים ופגשנו משפחה ישראלית נוספת שחיכתה לנו.

י

ביום ראשון, ה- 6/4, יצאנו להסתובב בעיר. ראינו את המרכז המעניין במבנה אירופאי קלאסי, נסענו בחשמלית ברחבי העיר, ראינו את הגנים הבוטניים והסתובבנו בחהויות. גולת הכותרת של הסיור בעיר היתה ביקור במרכז לחקר אנטארטיקה. ניו-זילנד משמשת כמרכז לתמיכה במשלחות היוצאות ליבשת הדרומית ובתוך הקומפלקס המשמש את המשלחות היוצאות לשם הוקם מרכז מבקרים המתאר את החיים שם, את בעלי החיים, את מזג האויר ואת האמצעים המשמשים בחיי היום יום באזור זה, בו לאדם אין כל סיכוי ללא סיוע טכנולוגי.

י

י

י

י

עדיין במזג אויר גשום, יצאנו ביום שני מכרייסצרץ’ צפונה והגענו להאמר ספרינגס, אזור של מעיינות חמים בלב ההרים הגבוהים. בשעות הצהרים נכנסו לקומפלקס של בריכות מסוגים שונים ובטמפרטורות שונות (עד 41 מעלות) ושהינו שם עד הערב כשמסביב יורד גשם ובהרים ממול יורד שלג… היה מאד נחמד וממש התקשנו לצאת משם.

י

י

י

י

י

י

ביום שלישי, ה- 8/4, התחלנו לחזור לכיוון החוף המזרחי וגם הפעם עשינו זאת בנופים שפשוט קשה לא להתרגש מהם, לאחר נסיעה של כמה שעות הגענו לעיירה קאיקורה, ובה עצרנו למנוחה, התארגנות והתייבשות לאחר ימי הגשם שעברנו.