יפה כאן, יפה מאד, ואנחנו ממשיכים בטיול. יש המון אגמים ונחלים עם מים קפואים, יש שלג וקרחונים ועוד הרבה מה לראות.

ביום ראשון, ה- 16/3, עשינו “סיור קרחונים”. באותו יום עשינו שלושה טיולים רגליים לשניים מהקרחונים היותר מפורסמים כאן – פרנץ יוזף ופוקס, ועוד טיול אחד לאגם קטן ויפה.

הקרחונים הללו ממש מרשימים, מרחוק קשה להבין את הגודל שלהם, אבל ככל מתקרבים מבינים את הסיבות לזרם המים האדיר (והקפוא) הזורם במורד הדרך מהקרחון ולקור המתגבר, קבוצות של מטיילים בליווי מדריכים מגיעות ממש לקרחון עצמו והמטיילים מטפסים עליו והולכים בתוכו, אנחנו הסתפקנו בהגעה אליו ובנגיעה בגושי קרח ממנו.

הקרחון גדל בחורף ומפשיר בקיץ, לפעמים (כמו השנה) בסוף הקיץ הוא גדול יותר מאשר בשנה שלפני כן ולפעמים הוא קטן יותר, בכל מקרה, מדובר בקרחון במימדים של הר ולכן השינוי כמעט לא מורגש.

י

י

י

לאחר הטיולים באיזור הקרחונים המשכנו דרומה ובאחד האגמים הבחנו באוניית מעבורת קטנה, עצרנו לדבר קצת עם האנשים שם והסתבר שהם מעבירים ציוד לצידו השני של האגם (אגם וונאקה) שם מתגוררות כמה משפחות בחוות אליהן אין גישה לרכב בדרך אחרת, אותם אנשים יוצאים לסידורים עם סירות מהירות או מסוקים… המפרץ בו עגנה המעבורת מצא חן בעינינו והחלטנו להשאר בו, אופק הודיע שהוא הולך להתרחץ ואמיר אמר שאם אופק נכנס – אז גם הוא, שניהם נכנסו והקור כיווץ אותם כל כך, עד שכמעט לא ראו אותם… באופן מפתיע הם החזיקו מעמד כמעט חמש דקות.

י

י

י

באותו ערב חגגנו את מסיבת פורים (כן, כן זכרנו את זה), היו מופעים מצחיקים והקהל שיתף פעולה, צילמנו כמה תמונות אותן תוכו לראות באלבום.

י

י

י

י

י

י

ביום שלישי, ה- 18/3, הגענו לעיר וואנאקה, בעיר זו יש אתר יפה מאד ובו המבוך הענק (קילומטר וחצי…) הראשון בעולם ומצבור ענק של פזלים ותעתועי ראיה, הסתובבנו שם להנאתנו כל אותו בוקר, ניסינו את כוחנו במבוך והתפעלנו מהולוגרמות ותעתועים שונים כמו זה בתמונה הבאה בה רואים אותנו עומדים בחדר שהעוצב בצורה מעניינת

תסתכלו טוב, אתם לא טועים – זה אמיר מימין והילדים משמאל, וכולם באותו מרחק מהמצלמה (תבדקו לפי המרצפות), יש עוד תמונות באלבום.

י

י

י

לאחר הבילוי שם, המשכנו דרומה ועצרנו ליד אגם קטן ויפה, שם כבר נשארנו עד סוף היום וגם בו, מתוך הרגל, התרחצנו. היום, ה-19/3, המשכנו דרומה תוך שאנחנו חולפים באיזור גדול מאד של גידולי פירות וענבים, לאורך כל הדרך ראינו ייקבים ועצי פרי. לקראת סוף היום הגענו לגשר בו “המציאו” את קפיצת הבנג’י ועצרנו לראות את החבר’ה קופצים. הפעם לא הצטרפנו לחגיגה, אבל זה הביא לנו חשק.

כרגע אנחנו נמצאים בעיירה קטנה בשם ארוטאון, המקום היה פעם עיר גדולה עם מחפשי זהב ולאחר שנגמר הזהב עזבו אותה רוב האנשים אך אלו שנשארו המשיכו לקיים אותה ושימרו את המקום בצורה יפה מאד (תמונות יהיו בדיווח הבא), קצת מצער שהם מאפשרים למכוניות לנסוע ברחוב הראשי, כי בלי המכוניות זה יכול להראות עוד הרבה יותר טוב.

אנחנו נמצאים כאן בקמפינג השייך לאח של קרול, פגשנו אותו ושוחחנו קצת, הוא מוסר דש לקרול ולמשפחה (החבר’ה מנחשולים – יש לכם משימה…) ואומר שאולי יבוא לבקר אחרי המלחמה.