כמעט שבוע עבר מאז הדיווח האחרון, היינו מאד עסוקים, כפי שתוכלו לראות מייד, אבל השתדלנו לענות לפחות על המיילים שלכם ופיקששנו כמה שיחות טלפון שהגיעו מהארץ ולא לקחו בחשבון שהפרשי השעות ביננו השתנו במקצת בעקבות העברת השעונים בשעה קדימה (בישראל) ובשעה אחורה (כאן) מה שמביא אותנו להפרש של 9 שעות במקום 11.

בסיום הדיווח האחרון נכנסנו לקמפינג ליד אינברקגיל שבדרום האי הדרומי. באותו ערב שמענו בחוץ קולות של ילדים מדברים עברית וסיור קצר בחוץ הפגיש אותנו עם משפחה נחמדה מאד מעין השופט המטיילת כמונו בקראוון בניו זילנד. כמובן שמאד שמחנו להפגש ובילינו איתם כל אותו הערב, הילדים שלהם (ארבעה…) ישבו עם שלנו וראו סרטים ואילו “המבוגרים” שוחחו על דברים ברומו של עולם. שמענו מהם שהם מטיילים כבר חצי שנה כאן ומתכננים לפחות חצי שנה נוספת, הבנו שבימים הקרובים הם מתכוונים להיות באיזור בו אנחנו תכננו להיות ולכן סיכמנו לצאת למחרת למסלול משותף.

ביום המחרת, יום שלישי ה- 25/3, יצאנו לעיר, ראינו מוזיאון מרשים מאד הכולל בין היתר תצוגות על ההסטוריה הימית של האיזור, הסברים על מזג האויר בדרום האוקיאנוס השקט, על בעלי חיים שונים ומשונים, על ההסטוריה של האיזור ועוד. לאחר מכן בילינו זמן לא קצר בגנים הבוטניים הגדולים והיפים שבעיר ו”קינחנו” בבילוי של כמה שעות בבריכה העירונית המחוממת עם מגוון מתקנים כמו מגלשות, בריכת גלים, ג’קוזי, וסאונה. בסוף אותו היום המשכנו, שתי המשפחות, לישוב הדרומי ביותר באי ושם ישנו בלילה.

י

י

י

ביום רביעי, ה- 26/3, סיירנו בעיר בלאף, היא העיר הדרומית ביותר בניו זילנד, הינו במוזיאון ימי נחמד ומעניין שכלל תצוגה בנושא צייד הליוויתנים וכמה פריטים מעניינים, ראינו בית פרטי קטן בו מתגורר זוג שאוסף צדפות מניו זילנד ומשאר העולם, ראינו שם צדפות מעניינות מאד ועבודות יפות בהן הצדפות הן חומר הגלם, משם המשכנו לגבעה גבוהה המשקיפה על כל הסביבה ועל האי סטיוארט איילנד השכן והגענו לנקודה הדרומית ביותר בעיר, בה הוצב שלט עם סימון המרחקים מאותה נקודה למקומות שונים בעולם (לא, ישראל לא מופיעה שם…). בצהרים נפרדנו מידידנו הקיבוצניקים, חזרנו לעיר להתארגנות קצרה והתחלנו לנוע מזרחה.

י

י

י

י

י

י

למחרת, יום חמישי ה- 27/3, עברנו מסלול מרתק של נופים מרשימים מאד לאורך החוף הדרומי. התחלנו במקום בו ישנו בלילה הקודם – וואיפפה פוינט, חוף ים יפה עם מגדלור קטן, המשכנו לסלופ פויינט – היא הנקודה הדרומית ביותר באי הדרומי על פי בדיקות מדוייקות במפה (שבעה ק”מ דרומית לבלאף – העיר הדרומית בה היינו יום קודם לכן), נסיעה בנוף של ירק וכבשים הביאה אותנו משם לקוריו ביי, שם ערכנו טיול קצר ליער מאובן הנמצא על שפת הים ושם ניתן להבחין במאובנים ברורים מאד של עצים ענקיים מלפני עשרות מליוני שנים. משם המשכנו בתוך יער גשם והגענו למנסרת עצים ישנה, אחת מני רבות שפעלו באיזור עד לפני כשבעים שנה. במנסרה הושאר ציוד מהתקופה ההיא ונכתבו הסברים על הדרך בה עבדו אז (וכמעט שהכחידו את כל יערות ניו זילנד…). משם המשכנו ביער הגשם וערכנו טיול הליכה קצר למפל מרשים מאד בנהר פורקאנוי, למרות כמויות המים שראינו עד כה, בהחלט התרשמנו מהמפל הזה שלבטח זורמים בו מים בכמות רבה הרבה יותר בסוף החורף.

י

בסופו של אותו יום הגענו קרוב מאד לנאגט פויינט, אתר יפה אותו תכננו לראות למחרת, אך כיון שהיה בו מגדלאור, ערכנו אליו טיול לילי על מנת לראות כיצד הוא פועל ואח”כ חזרנו לרכב לשנת הלילה.

בבוקר המחרת (יום שישי), חזרנו שוב למגדלור וראינו את הנוף היפה הנשקף ממנו. תחת המגדלאור היו פזורים איים בגובה של עשרות מטרים שנראו כמו גושי אבנים שעל שמם נקרא המקום נאגט פויינט, המגדלאור עצמו ממוקם על בליטת סלע גבוהה מאד ובדרך אליו ותחתיו ניתן היה להבחין בלהקות רבות של כלבי ים.

י

י

י

לאחר הטיול למגדלאור, המשכנו בנסיעה צפונה לאורך החוף, בנוף יפה של ישובים קטנים וחוף עם מפרצים, איים וחול רך ונעים, עד שהגענו לדנדין – עיר גדולה מאד בה תכננו לבלות את הימים הקרובים, התחלנו בכך שהגענו לרחוב התלול ביותר בעולם הנמצא בדנדין, לא לקחנו את הסיכון לעלות אותו עם ה”טנק” שלנו אבל אופק ונווה לא ויתרו ועלו את כל הרחוב ברגל… לאחר מכן המשכנו מהעיר לקצה הצפוני של החוף שלידה, שם בילינו את הערב והלילה ליד דיונה מרשימה שהילדים התגלגלו בה וכמעט שלא השאירו בה חול.

לאחר חודש של מזג אויר שענה על כל הציפיות, קיבלנו לראשונה גשם משמעותי ביום שבת , ה- 29/3, למזלנו היינו באיזור עירוני כך שיכלנו להמשיך על פי התכנון. ליד דנדין ישנו אתר (יחיד בעולם) בו מקננות ציפורי האלבטרוס בקרבת ישוב ואנחנו נסענו לראותן. מדובר בציפור ענקית, עם מוטת כנפיים של כשלושה מטר וגוף באורך של יותר ממטר. ראינו כמה גוזלים שלהן (כל אחד במשקל של יותר מחמישה ק”ג…) וגם כמה ציפורים. היה מאד מרשים ומעניין. משם המשכנו לאיזור בו מקננים פינגווינים ויצאנו לצפות בהם ממקומות מסתור מיוחדים שנבנו לצורך כך. גם כאן ראינו כמה פנגווינים והיה נחמד ומעניין. בשני המקומות היה קשה לצלם, כך שהתמונות לא יצאו ממש איכותיות – אין ברירה, אם תרצו לראות זאת יותר טוב אז תגיעו לכאן בעצמכם.

י

י

התמונה מעלה, למי שלא מבין, היא של אלבטרוס… תמצאו תמונות יותר טובות בלייף מגזין.

יום ראשון, ה- 30/3, יזכר במיוחד ע”י הילדים… באותו יום סיירנו במפעל השוקולד של קדבורי בדנדין, שמענו הסברים על תהליכי ייצור השוקולד, טעמנו סוגים שונים של שוקולד, סיירנו בין מתקני המפעל עם כיסוי על הראש והצטלמנו עם וליד הרבה שוקולד.

י

י

י

י

י

י

י

לאחר הסיור במפעל עצרנו לסיור קצר בתחנת הרכבת היפה שבעיר ומשם יצאנו מהעיר והמשכנו צפונה עד לחוף העיירה מוראקי, שם ראינו תופעת טבע מעניינת של גושי סלע גדולים בעלי מבנה עגול לגמרי הפזורים לאורך החוף. הילדים ניסו להגיע אל הסלעים יבשים ודי הצליחו בהתחלה אבל בסופו של דבר חזרנו לרכב רטובים ועם הרבה תמונות למזכרת.

י

י

י

י

י

בסוף היום עצרנו לחניית לילה בחוף יפה בדרך וכאשר יצאנו לטיול קצר לאורך החוף, גילינו להפתעתנו שני כלבי ים שהחליטו לנוח על הסלעים ממש לידנו, הגענו עד למרחק של כמה מטרים מהם והיה מאד מרשים לראותם מקרוב.

י

היום, יום שני ה- 31/3, נכנסנו לקמפינג בעיירה אוהמארו וניצלנו את כל היום להתארגנות וסידורים לקראת המשך הטיול וכך גם מצאנו זמן לסכם לכם את השבוע האחרון ולהעביר אליכם קצת תמונות ממנו.